יום רביעי, 30 במאי 2012

סבא ג'בטו - באר שבע

ציון כללי:


את סבא ג'בטו הכיר לי חבר (המפוצה) במהלך עבודתנו המשותפת בבאר שבע. מאז שאני מכיר את המסעדה, אני ואישתי פוקדים אותה כמעט בכל פעם שאנחנו נוסעים לדרום. לחובבי הסנדוויצ'ים, מדובר בפנינה קולינרית בדרום. המסעדה ממוקמת בתוך פסז' קטן ליד עיריית באר שבע. המסעדה מציעה מבחר סנדוויצ'ים (ולא רק) אשר נעשים במקום (כולל עשיית מרבית המרכיבים, כמו סלטים, ממרחים, זיתים כבושים וכו' שנעשים במקום), במחירים סבירים בהחלט.
המקום מעוצב בצורה מעט מוזרה (חייבים לבקר בשירותים, שנראה שיצאו מדיסקו של שנות ה-70). מדובר על מסעדה שפתוחה בכניסה, אך עם זאת אסור לעשן בתחומי המסעדה.
אגב, במקום יש גם באר (בחצר) שמעולם לא ניסינו, אשמח לשמוע ממישהו שכן ניסה.

האוכל:
אני ואישתי התחלקנו בפרה המשוגעת - סנדוויץ' נתחי אנטריקוט מיושנים , עסיסים במיוחד בתוספת ארבעה ממרחים: גמבה, זיתים, בזיליקום וחצילים. מדובר על סנדוויץ' עם אנטריקוט חם בתוספת ממרחים (שעושים במקום) וירקות כמו עגבניה, מלפפון חמוץ וחסה (אני מקווה שזכרתי את הכל, ביקשנו להוציא את הגמבה). המחיר לתענוג - 45 ש"ח, לסנדוויץ' כזה שדחוס בפרוסות עבות ואיכותיות של אנטריקוט (כמעט ולא דחפו לנו את הנתחים שהם רק שומן, אלא את הבשר עצמו), מדובר במחיר סביר בהחלט.
יחד עם כל סנדוויץ' מקבלים לשולחן 8 רטבים שנעשים במקום כמו לימון כבוש, פסטו וכו' (ושוב, אני מתנצל על הזיכרון ההולך ומידרדר שלי). לפי המלצת המקום, אין לפתוח את הסנדוויץ' ולשפוך לתוכו רוטב (פן יתקרר הבשר), אלא לשים מעט על הביס הבא שאתה עומד לקחת ואז לקחת אותו (וכמובן לגוון ולנסות את כל 8 הרטבים). מה אני אגיד לכם, הפטנט עובד. אומנם לא כל הרטבים היו לנו טעימים (שוב עניין של טעם), אבל הדבר אכן גורם לחגיגת טעמים במחיר של סנדוויץ' אחד.
השילוב בין האנטריקוט המיושן העבה והמשובח, למיונז, הרטבים שמגיעים עם הסנדוויץ' (הוצאנו גם את רוטב הגמבות), הירקות והג'בטה הטרייה מצויין. הרטבים בתורם מוסיפים עוד לכריך (כן הפעם בעיברית) המעולה.
בתור אחד שטעם עוד כריכים במקום, מומלץ לנסות עוד כמה (אני אוהב גם את הרוסטביף בקר מטריף ועוף לי מהעיניים, מהבלה ומולי לא נפלתי).
מאחר ואת הסנדוויץ' (חזרנו לניחוח הבינ"ל) מכינים במקום, יש אפשרות לשחק עם הרכיבים כפי רצונכם.

שירות:
השירות (כמו תמיד) היה אדיב, מקצועי ונעשה עם חיוך. מאחר ומדובר על מסעדה קטנה, המלצרים תמיד באיזור, תמיד מסתכלים עליך, לא מציקים לך סתם, אך מגיעים אליך מייד כשמחפשים אותם. הם תמיד יסבירו לכם עם חיוך על המנות, כל הרטבים שמוגשים (8 רטבים????) ותמיד ישמחו לעזור.
נעים מאוד לשבת במקום, המקום שקט עם מוזיקת רוק קלילה ונעימה.

עלות תועלת:

נכון, תמיד אפשר להוריד מחירים, וכן, אני אשמח אם הם יורידו את המחירים. עם זאת, מדובר על מחיר סביר בהחלט לאוכל והאיכות שמקבלים. 45 שקל לכריך איכותי עם אנטריקוט עבה ששמו בנדיבות, הוא מחיר סביר בהחלט.

למסעדה אין אתר אבל יש אפשרות למשלוחים: http://www.mishlohim.co.il/Menu.aspx?BusinessID=4252

קפנטה - שיכון דן, ת"א


ציון כללי:
מאחר וכבר כתבתי פוסט על ארוחות בוקר בקפה נטו ( http://israfoodinc.blogspot.com/2012/04/blog-post_02.html ), אני לא אכתוב פוסט מלא הפעם.
אעדכן לגבי השינויים בין הסניפים. בניגוד לפעם הקודמת קיבלנו הפעם רק גבינת שמנת ולבנה, את שאר הגבינות החליפו סלטים כמו סלט טובה, ממרח (טפנד בפלצנית מדוברת) זיתים ועוד סלט בלתי מזוהה (ומגעיל), וזאת בנוסף לריבה, שבניגוד לפעם הקודמת היתה סבירה.
הבעיה בסניף הזה שהם רצו על כל דבר אקסטרה כסף, אם פעם קודמת קיבלנו אקסטרה לחמים וגבינות, הפעם (למעט הריבה), ביקשו מאיתנו 9 ש"ח לכל תוספת של משהו (כל הארוחה עלתה 45 ש"ח).
זאת חוצפה שעל 50-100 גר' גבינה שעולים 1-2 ש"ח ועל לחמניה שעולה להם אולי חצי שקל לוקחים תוספת. בהתחשב בשוני בסניפים, מדובר על מדיניות עצמאית של אותו סניף, אליו אני לא אחזור!

יום רביעי, 2 במאי 2012

סושידו




ציון כללי:

אני אוהב סושי, והסיבה שאני אוהב סושי היא שכל חתיכה היא חגיגה של שילוב טעמים. בניגוד למאכלים אחרים, שצריך לדחוף לפה בביס אחד את המנה עם הרוטב, התוספת וירק כדי לקבל שילוב טעמים, בסושי יש את הנוחות של שילוב טעמים בחתיכה אחת, שלרוב נכנסת לפה בביס אחד.
יצאנו אני ועוד שני אנשים לארוחת צהריים בסושידו. לדעתי הסושיה הזאת סבירה, אבל לא טובה. נכון, הירקות והדגים שלהם טריים (יצא לי לאכול במקומות שלא כך היה הדבר), אבל לא קיבלתי את הערך המוסף שאני מצפה מהסושי שלי, שילוב טעמים שיגרה את החיך.
בנוסף לזה שהסושי לא היה להיט בלשון המעטה, המחירים היו בשמיים ולא הצדיקו את המנות. אז בכל זאת אתם חייבים לבדוק את כל הסושיות בת"א, ויש לכם כסף מיותר אז לכו לשם (או שתתרמו אותו לי).

האוכל:
הזמנו 3 אנשים 8 רולים: ספייסי סלמון (35 ש"ח), רול מאונטיין מאקי (34), רול סאקנה מאקי (44), רול סלמון פאנקו (46), סאטורי (42), רול צ'איו (36), רול נישוקו (46) ורול ניג'י ריינבואו (46).
אני לא אפרט על כל רול מכמה סיבות. האחת, כשמקבלים צלחת עמוסה ב-7 רולים, אי אפשר (גם המלצרית התבלבלה) להבדיל ביניהם. השניה, אלא אם יש אחד או שניים שבולטים (לטובה או לרעה) בדרך כלל הרמה של הרולים דומה. שלוש והכי חשוב, אחרי שאתה טועם כמה חתיכות מרולים שונים, אתה כבר לא ממש מבדיל בטעם.
היוצא מהכלל הוא הצ'איו שהוזמן בנפרד, לי הוא היה ממש לא טעים, שומני עם שילוב גרוע בין רול מטוגן לגבינת שמנת שנזלה ממנו (איך מטגנים גבינה?).
בנוסף הזמנו את הגונדולה(29 ש"ח). אני חייב להגיד שאני לא מת על קינוחים שהם רק שוקולדיים. אני ממש לא אהבתי את המנה (יש נגיעה של קפה, כבר הזכרתי כמה אני שונא קפה? (כבר הזכרתי שאני חצי פולני?). 2 שותפי לארוחה ממש חגגו על הקינוח (פעם הבאה בננה מטוגנת, ואם אפשר בסאן פלאואר הבנוייה).
אז מה יש לי להגיד? ב-2 מילים, לא רע, ב-4 מילים, לא רע ולא טוב. שוב, החומרים היו טריים והאורז שהשתמשו בו היה טוב (יודעים להכין את האורז). עם זאת הסושי היה משעמם, לקט ירקות ודגים שמצאו את עצמם עטופים באצה ואורז. לחזור לשם אני לא אחזור, לא בגלל שהיה גרוע, אלא בגלל שהיה לא כיף. הבינוניות היא התכונה ששולטת בסושי שאכלתי.

השירות והאווירה:


ראשית נתחיל מהמקום. המקום מעוצב בצורה בסגהון שאמור להזכיר יפני. אומנם הוא לא ממש מצליח להיות יפני, אבל הוא מכניס אותך לאווירה וזה כיף. העיצוב נחמד, צנוע ולא צועק. אם כיף לשבת במקום או לא, אני לא יודע מאחר ובאנו בשעת צהריים מאוחרת והמסעדה היתה ריקה. עם זאת בתחילת הארוחה באו שלושה אנשים אחרים כשאחד מהם אמר שהוא רגיש לקור וביקש לכבות את המזגן. כמובן שנעמדנו על הרגליים האחוריות ואמרנו בשום פנים ואופן לא. ככלל הצעה, למי שקר בחודשים אפריל עד פברואר, נא להסתובב עם סוודר, מעיל או שכפ"צ. אין שום סיבה שבמדינה חמה כמו שלנו בגלל אדם אחד חבורה של אנשים צריכה להיחנק ולהזיע. ולגאונים שטוענים שלמה אנחנו לא נוריד משהו? נודיזם הוא עדיין אסור במסעדות על פי חוק (גם לא נראה לי כל כך הגייני).
ואחרי שפרקתי את התסכול שהצטבר על אוכלוסיה שקר לה עם רוב למגדר מסויים, נעבור לשירות. השירות היה יוצא מן הכלל. המלצרית שלטה בתפריט, המליצה לנו על מנות, ידעה להסביר ממה כל רול עשוי ומה זה כל מרכיב. תכל'ס ספצית, אם יום אחד היא רוצה לעשות הסבה מקצועית, היא צריכה להיות רופאה. בנוסף המלצרית היתה סבלנית, נחמדה וענתה לנו בשמחה על כל השאלות. היא שירתה אותנו ביעילות (טוב היה ריק) והיה פשוט כיף לקבל את השירות הזה (מי יתן לנו יותר רופאים כאלה בארץ).

עלות תועלת:

האמת, אם הסושי היה טוב, הם היו מקבלים 2, אבל לקחת כל כך הרבה כסף על רול (46, אפשר לקנות המבורגר 200 גר' טוב והרבה יותר משביע) שגם לא טעים, זו כבר גניבה. לחיוב (בהשוואה לשאר גנבי ארצנו), לקחת 29 ש"ח על קינוח זו ממש להיות חסיד אומות עולם, אם כי הקינוח בלט במידותיו (הרזות). לשלם 358 ש"ח (בלי שתיה, אבל על זה היתה הנחה של 10%, אני זוכר חשבון של 362 ש"ח בלי טיפ) על ארוחה לא טעימה, שיצאתי ממנה לא שבע זה אסורד. כעקרון אני שבע אחרי 2.5-3.5 רולים של 8 חתיכות. אם כי הממוצע פה היה 2.5 רולים לאדם, צריך להחשב בעובדה שאני אוכל מהר (יש שיגידו חזיר) וכנראה שאכלתי יותר משותפיי לצלחת, כלומר כנראה שאכלתי 3 רולים ועוד נשארתי רעב. אפשר להגיד שלא רק שהרולים היו לא טעימים, הם היו קטנים ומולאו בקמצנות. אי אפשר להגיד שהיו חומרים יוצאי דופן לסושי (יחסית לסושיות אחרות הם יקרים), זה לא שקיבלנו רול פיטריות קמהין עם פילה בקר בתיבול של זעפן.
בגדול, מאחר ומדובר על ארוחת צהריים, אפשר ללכת למסעדה איכותית, לקחת סטייק טוב של 250 גר' עם תוספת, ברוב המקרים להשיג עם זה עסקית של שתיה, מנה ראשונה ואולי אפילו לגרד קינוח, וכל זאת במחיר של 120 ש"ח לסועד (מה ששילמנו פה). ארוחה כזאת היא טעימה יותר, מזינה (כנראה פחות), ממלאת יותר, נותנת סיפוק גדול יותר (קרניבר או לא?) והכי חשוב, מצדיקה את המחיר הרבה יותר.

http://www.sushido.co.il/